החלטה בתיק עמ"ת 16391-02-12

1.         עניינה של החלטה זו בערר של נאשם על אחד מתנאי השחרור שנקבעו לו ע"י בית משפט השלום בירושלים. המדובר בתנאי של הפקדת 50,000 ש"ח (הנלווה למעצר בית מלא ולערבות צ"ג ע"ס 10,000 ש"ח). תנאי השחרור הנ"ל נקבעו ע"י כב' השופט לי-רן (בהחלטה מ-30.1.12), ולא שונו ע"י כב' השופטת זינגר (בהחלטה מ-1.2.12).

2.         תנאי השחרור שבהם מדובר נקבעו לעורר בתיק שבו הוא מואשם בעבירה של גניבת רכב (משאית) בין 8.1.12 ל-10.1.12 יחד עם אחר.

3.         בית המשפט קמא קבע כי יש ראיות לכאורה, וכי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, אך קבע כי העורר יוכל להשתחרר ממעצר בתנאים הנ"ל.

4.         הסניגור מסכים כי יש ראיות לכאורה אך טוען כי יש להגיע "למסקנה שעוצמת הראיות נפגמת בצורה מהותית" (פרוטוקול, ע' 3, ש' 31-29). לטענתו, בהמשך לכך וגם ללא קשר לכך, אין מקום לחובת הפקדה בסכום כה גבוה, שיש בה להביא לכך שהעורר לא יוכל להשתחרר.

5.         המשיבה טוענת כי יש ראיות לכאורה שאין בהן פגמים וחולשות המשליכים לעניין תנאי השחרור. לטענתה, אפילו היה נקבע אחרת, הרי שעדיין אין להתערב בתנאי השחרור שנקבעו, שהם קלים ביחס לתמונה בכללותה, הכוללת עבר פלילי מכביד מאד של העורר.

6.         לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש להתערב באורח מסוים בסכום ההפקדה, אם כי לא ב"סדר הגודל" שלו, וזאת לצד תוספת ערבויות של צדדים שלישיים.

7.         לתוצאה דלעיל אני מגיע בעיקר על יסוד אלה:

א.         מסקנה שגם לאחר הפיכה בכל טענות הסניגור, אין מקום להתייחס לראיות באורח שונה מהתייחסותו של בית המשפט קמא.

ב.         מתן משקל נכבד לעברו הפלילי המכביד מאד של העורר, אשר בעקבותיו צודקת ב"כ המשיבה שתוצאה של מעצר עד תום ההליכים, בלי אפשרות שחרור בתנאים, לא הייתה מעוררת תמיהה.

ג.          מתן ביטוי לכך שמשבית המשפט קמא החליט בכל זאת שניתן לשחרר את העורר, הרי שסכום ההפקדה שנקבע עלול לסכל אפשרות זו. לעניין זה ציינה אמנם כב' השופטת זינגר כי "ייתכן שהסכום הגבוה ששילם העורר במסגרת הסולחה (אשר הוא 128,000 ש"ח, ולא 118,000 ש"ח, כפי שצוין בטעות בהחלטה מ-30.1.12) שימש אינדיקציה ליכולתו הכלכלית של העורר. עם זאת, לאחר שהעורר כבר שילם סכום גבוה זה ובכלל, ספק אם ביכולתו לגייס עוד עשרות אלפי שקלים לצורך השחרור שנתאפשר לו. העובדה שמזה למעלה משבועיים העורר נותר במעצר למרות שקיבל הזדמנות להשתחרר, יחד עם הגשת הערר כעבור יותר מעשרה ימים ממועד ההחלטה המאפשרת שחרור, נותנות אינדיקציה מסוימת כי אכן הסכום שנקבע הוא כזה שהעורר לא יהיה מסוגל לעמוד בו.

ד.         הימנעות ממתן משקל לטענה שעלתה לראשונה במסגרת הדיון הפרונטאלי בערר, כי בשלב מוקדם שהה העורר במעצר לא חוקי. די בשלב המאוחר שבו עלתה הטענה לראשונה כדי שלא יינתן לה משקל. טענותיה הנוספות של המשיבה בהקשר זה מחזקות את המסקנה כי אין לתת משקל לטענה זו.

8.         בהמשך לכל שנאמר, השורה התחתונה של החלטה זו היא שהערר מתקבל במובן הבא:

א.         סכום ההפקדה יעמוד על 25,000 ש"ח (במקום 50,000 ש"ח).

ב.         בנוסף להפקדה הנ"ל ולערבות האב, שנקבעה בסעיף 10(ב) של החלטת בית משפט קמא מ-30.1.12, ימציא העורר שתי ערבויות נוספות של תושבי ישראל בעלי הכנסה סדירה מוכחת, שכל אחת מהן תהיה ע"ס 10,000 ש"ח.

ג.          ככל שהעורר יבחר בכך, הרי שהחלטה זו אינה מונעת את אפשרותו להשתחרר בתנאים שנקבעו ע"י בית המשפט קמא.

9.         לעניין מעצר הבית, נותר על כנו מה שנקבע בסעיף 10(א) להחלטה הנ"ל.

ניתנה היום, כ"א בשבט תשע"ב, 14 בפברואר 2012, במעמד העורר ובא כוחו וב"כ המשיבה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: